בימים אלו, אנו מציינים שנתיים לטבח 7 באוקטובר, יום שבו התחולל אירוע דרמטי, שלמרות שעברו שנתיים מאז תחילתו, אנחנו עדיין בעיצומו. השבויים עדיין בשבי, החיילים עדיין בשטח, הפצועים עדיין בשיקום, נשות המילואימניקים עדיין נושאות בנטל ומתמודדות בגבורה, והחברה הישראלית עדיין במבוכה ובמבולקה, שסועה וקרועה.

לכל דור האתגרים שלו, בהתאם למציאות הסובבת אותו ושבה הוא חי, ולא דומה התמודדות של דור אחד לזו של דור אחר. דורות שהתמודדו מול עולם של עובדי אלילים, לא דומים לדורות שהתמודדו מול אתאיזם, ואלו לא דומים לדורות שהתמודדו מול דתות מיסיונריות ואינקוויזיציות, ואלו לא דומים לדורות שהתמודדו מול משטרים דיקטטוריים לסוגיהם, וכן הלאה על זו הדרך. לא דומים דורות של עבדות לדורות של חירות, דורות של גלות לדורות של גאולה, דורות של בורות לדורות של השכלה, דורות של אמונה לדורות של כפירה, דורות של תמימות ופשטות לדורות של טכנולוגיות-על ורשתות חברתיות.

ערב הסתלקותו מן העולם, מצווה אותנו משה רבנו ללמוד מההיסטוריה ומדורות עברו. לא רק ללמוד כחומר היסטורי, אלא גם לנסות להבין מה הסיבה ומה המסובב, מה גרם למה ומה הייתה תוצאה של מה – "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר".