היום 24 במאי 2020, א’ בסיוון תש”פ, התבשרנו על מותו של פרופ’ יהודה ניני ז”ל שהיה פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. וחתן פרס בן-גוריון לשנת תשס”ח. יהודה היה איש רב פעלים אשר מי ימנה, חֲבַל עַל דְּאָבְדִין וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין”. בשנת תשע”ט – 2019 הוציאה עמותת ‘אעלה בתמר’ את הספר “קול יהודה” ובו לקט נבחר של מאמרים מפרי עטו של פרופ’ יהודה ניני. את הספר ערך ד”ר דני בר מעוז, הדברים שלהלן המוקדשים לזכרו של פרופ’ ניני לקחנו מתוך ‘פתח דבר’ שכתב העורך של הספר.
פרופ’ יהודה ניני (אמריטוס) נולד ט”ו באלול תר”צ, 8 בספטמבר 1930 בשכונת טירת שלום שבנס-ציונה. בשנת 1944 בעודו עובד כפועל בפרדסי רחובות, התגייס ל”הגנה”, עבר קורס מ”כים ושירת בפלוגה המיוחדת של הפלמ”ח.
במלחמת העצמאות לחם כסייר וחבלן בדרך לירושלים, בעמק הירדן ובנגב. בשנת 1949 הצטרף ליחידה המבצעית של השב”כ (שירות הביטחון הכללי), ובתוך כך גויס לסייע בעלייה הגדולה (“על כנפי נשרים”) של יהודי תימן.
משנת 1954 ואילך התמחה בלימודי תרבות האסלאם וספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים, ובאוניברסיטת תל אביב. בשנים 1973 – 1988 כיהן כחבר סגל בחוג להיסטוריה של עם ישראל, כראש בית הספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל-אביב, ופרש בדרגת פרופ’ מן המניין.
בשלהי שנות ה-80 של המאה העשרים השתתף בפעילות חשאית להעלאת שארית הפליטה מתימן. בשנת 1983 זכה בפרס יצחק בן-צבי על ספרו: תימן וציון – הרקע המדיני, החברתי והרוחני לעליות הראשונות מתימן. בשנת 2007 זכה בפרס בן-גוריון המיועד “לחוקרים, סופרים, מחברים, אנשי רוח, אנשי מעשה, שבפועלם ובמעשיהם מנציחים את חזונו של דוד בן-גוריון ומקיימים את מורשתו”.
בד בבד עם פעילותו האקדמית הענפה המשיך יהודה, הערביסט המובהק, לתרום מחילו לשירותים החשאיים של מדינת ישראל, כאשר נטל חלק במבצעים מודיעיניים שעד היום השתיקה יפה להן. בנוסף, שימש בתפקידים ציבוריים ובהם: חבר מליאת רשות השידור וכיו”ר ועדת התרבות והאמנות של הרשת; חבר ועדת ראש הממשלה לנוער במצוקה; וחבר בוועדות אקדמיות ובוועדות המינויים של מכללת בית ברל.
יהודה מסיבות הנסתרות מעיניי, לא הרבה לכתוב, אך מתחת ידו יצאו יצירות המשולות לפנינים, הן מצד איכותן המחקרית והן מצד עושר השפה העברית שאותה הוא מביא לשיא תפארתה. למקרא ספריו ומאמריו קשה להתעלם מהתחושה שארבע רוחות מנשבות בעולמו האקדמי של יהודה: רוח ההיסטוריון, רוח הפילוסוף, רוח האינטלקטואל ורוחו של תלמיד חכם שמילא כרסו במחשבת ישראל על כל ענפיה, ניכר בעליל שארבע רוחות אלו מטביעות היטב את חותמן על הגיגיו ועל כתיבתו הפיוטית. דומה כי כאשר נחה עליו הרוח, הוא קורא דרור לפייטן החבוי בו וכתיבתו היא כשירה מתנגנת ומסתלסלת – מעשה אהבים עם השפה העברית ובעיקר עם שפת הקודש.
כסולם יעקב, רגליו של פרופ’ יהודה ניני נטועות עמוק עמוק בעולם ההשכלה של המזרח והמערב, ועולמו האינטלקטואלי – בשמיים!
יהי זכרו ברוך
