שמלה, מכנסיים עם בתי רגליים רקומים, וסדרת כיסויי ראש. לבוש הגבר ברוב האזורים כולל בגד מותניים, אבנט ושאל-טלית, ולפעמים טלית קטן וכיסוי ראש. יוצא מן הכלל הגבר בצנעא וסביבותיה ובחלק מן הערים האחרות, שבהן לבש הגבר שמלה-ענתרי – שונה מזו של האשה – עם מכנסיים שלא נראו לעין, ובדור לפני העלייה ארצה גם מכנסיים ארוכים וכן שאל-טלית מצמר וכיסוי ראש. הפאות ("סימנים"), כיסוי הראש והטלית הן מסימניו המובהקים של היהודי המסתובב בשווקים ובדרכים. לבוש היהודי היה במידה רבה תוצאה של הגבלות השלטון המוסלמי, שהיו מכוונות למיין את מעמדו כבן חסות נחות. כך למשל חויבו הנשים ללבוש בגדים כהים והגברים – לחבוש כובעים פשוטים. גזרת העטרות היא הידועה ביותר בתחום הלבוש ותכליתה השפלת היהודי. מאידך גיסא, בשאיפה שלא להתבולל בין הגויים, כפה היהודי על עצמו בגדים שונים להבדילו מן הגוי, כגון הטלית לגבר וכיסוי הראש, שהסתיר את כל שער האשה אך הותיר את הפניה גלויות בניגוד לנשים המוסלמיות, שכיסו את פניהן ברעלה. [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].