יחד עם הצורפות, היתה מלאכה שהיהודים הצטיינו בה במיוחד ועסקו בה לא רק לתצרוכת עצמית אלא אף בעבור נשים מוסלמיות. הרקמה היה בסגנונות שונים בהתאם לאזור והתפתחו בה דוגמאות מפתיעות של צירופי דגמים וצבעים. לעתים פיתח כפר מסוים סגנון משלו. רקמת צנעא היא המהודרת ביותר, שכן בלט בה השימוש בשריט – חוט כסף וזהב מונח על האריג ומאוחז בחוטי משי, וכן רקמה בחוטי משי. היו הבדלים במוטיבים ובצבעים בין הרקמה בעבור היהודיות ובין זו בעבור הנשים המוסלמיות בצנעא, שבה נודעה במיוחד רקמת בתי הרגליים, בגד טיפוסי תימני. בבתי הרגליים של הנשים היהודיות בצנעא מופיע מוטיב של כוכב רקום בכסף ובמשי אדום. בכפרים בולטת הצבעוניות הרקמת חוטי משי או כותנה בצבעים אופייניים: אדום, ירוק, צהוב, לבן ושחור, וכן דגמי הרקמה על פני חזית השמלה ושרווליה או בצפיפות ובעושר היוצאים דופן של שמלות אל-שרף.