צַאלִח יחיא בן יהודה צנעא, תקי"ד-תקצ"ד (1834-1754). פרנס הקהילה במחצית הראשונה של המאה ה-19 ופעל ללא ליאות להקל מעל המקמצים את עול המלכות (ראה: גזרת המקמצים). היו לו קשרים טובים עם נשיאי שבט בַּכִּיל בצפון תימן, ושימש להם כציר בצנעא למלא בקשותיהם ועסקי מסחרם.
