משפחת משה (בלהג היהודי המקומי העדני: מֵיסַה) החזיקה בידה את ההנהגה של קהילת יהודי עדן מאז כיבוש העיר בידי הבריטים ב-1839. ראש המשפחה היה מנחם משה, שעשה את עושרו המופלג כספק לצבא ולממשל הבריטי וכונה בשל כך "הרוטשילד של המזרח". עם מותו ב-1863 עברה ההנהגה לידי בִַּנִין, השני שבין חמשת בניו, המפורסם מבני המשפחה ועליו נודעה גם בשם: משפחת בנין. לאחר מותו ב-1922 עברה ההנהגה לידי אחיו יהודה. בנין ויהודה היו שמרנים ועמדו בעוד נגד כל תמורה חברתית ותרבותית של בני הקהילה. רק לאחר פטירת יהודה והעברת ההנהגה לידי סלים, אחד מנכדי המשפחה, נפתחה הקהילה לפעילות ציונית ולקידום החינוך, כולל חינוך לבנות. משפחת משה, ובעיקר בנין, נודעו בשל נדיבותם הרבה ליישוב היהודי בארץ-ישראל, וכן בסיוע הגדול שהגישו לפליטי תימן שבאו לעדן בדרכם לאץ-ישראל. במהלך המאה העשרים עלו ארצה רבים מבני המשפחה וחלקם הגיעו גם בה לעושר מופלג. [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].