הרמב"ם – מגדולי הרוח של היהדות בכל הדורות, איש ההלכה ואיש ההגות כאחד. נולד ב-1138 בקורדובה שבספרד ונפטר ב-1204 במצרים. בנעוריו שבע נדודים וסבל מידי קנאים מוסלמים בדרום ספרד ובצפון אפריקה. אחרי נדודים רבים, בהיותו כבן 30 שנה השתקע במצרים. את מקומו המיוחד ביהדות קנה בזכות ידיעותיו הרחבות והעמוקות בתחום ההלכה ובזכות ידיעותיו הרחבות במדעים. ברבות הימים היה לרופא המלך ולנגיד היהודים במצרים. חיבוריו הרבים והמגוונים נכתבו בשפה הערבית, למעט ה'יד החזקה' שהוא גולת הכותרת של יציאתו. הבולטים בין חיבוריו: פירוש המשניות, ספר 'מורה הנבוכים' וכן חיבורים בתחום הרפואה. לא פחות חשובות הן תשובותיו לשאלות הרבות שהופנו אליו מצד קהילות היהודים השונות. אחת התשובות המפורסמות היא אגרת תימן. הפך לדמות הנערצת ביותר בקרב יהודי תימן. [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"]. היו לו גם מתנגדים, עד כדי שריפת ספריו, בקרב היהודים שלא השלימו עם גישתו השכלתנית לענייני דת, שאותה שאב מן הפילוסופיה היוונית. לפי המסורת, לאחר מותו במצרים הועברה גופתו לקבורה בטבריה, שם מצוי קשר המצוין כקבר הרמב"ם. [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].