יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל (משתא) – ממניחי היסוד לשירת יהודי תימן הקלסית, שהגיעה לשיאה בשירת שבזי. ממשפחת משתא. חי בשרעב במאות ה-16 וה-17. אביו הרוחני של בן משפחתו שבזי, שחי כ-50 שנה אחריו, ושני לו במעלה, לשירתו נודעת השפעה לא מבוטלת על שישי שבזי מבחינת סוגי השירים ורעיונותיהם, בשימוש המופלג בלשון הערבית ובפיתוח שירי האזור, המיוחדים לשירת תימן. כמה משירי שבזי כתובים בעקבות שיריו. ידועים לו כ-100 שירים: סליחות, קינות ושירי חול.
נושאי שירתו: גלות וגאולה, מחשבה ומוסר. רבים משיריו נתחבבו מאוד על יהודי תימן ובראשם: 'אשאל אלוהי יגאלה שבויים'; 'אלוהים אשאלה יותר מאורים'; 'ישקף אלוקים ממעון קודשו'. בנו ר' ישראל ספרא נודע כמשורר וכמעתיק ספרים. תולדותיו ושיריו נתפרסמו בספר "ישקף", שנכתב ע"י ד"ר יהודה עמיר.