נולד בירושלים ב-1942 להוריו שעלו ארצה מצנעא ב-1935. למד באוניברסיטה העברית (גיאוגרפיה, ספרות עברית, היסטוריה של ארצות האסלאם וערבית). בעל תואר דוקטור בספרות עברית בירושלים בנושא "היצירה הפייטנית של רב סעדיה גאון" (1980). חוקר מדעי ואוצר כתבי יד במכון בן-צבי (1980-1967). מאז 1970 מרצה באוניברסיטאות בן-גוריון בנגב, באר שבע ובאוניברסיטה העברית בירושלים. מאז 1981/2 מרצה בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה (כיום בדרגת פרופסור מן המניין). תחומי המחקר: ספרות עברית בימי הביניים, יהדות תימן, הספרות הערבית היהודית בימי הביניים, הספרות הערבית היהודית בתוניסיה בזמן החדש, תולדות היהודים בארצות האסלאם.
משמש בתפקידים שונים במנהל האקדמי של האוניברסיטה: ראש ועדת המחקר וחבר ועדת ההוראה של הפקולטה למדעי הרוח, חבר סנאט האוניברסיטה ועוד. מרצה אורח באוניברסיטאות בארה"ב ובאוסטריה. מרצה ביותר מ-100 כנסים מדעיים בארץ ובעולם ומארגן כנסים מדעיים בארץ ובחו"ל על יהדות תימן ועל הלשון הערבית היהודית וספרותה. פרסם עשרות ספרים ומאות מאמרים בכל תחומי המחקר הנ"ל, בעברית ובאנגלית, בארץ ובעולם. חבר ועדות מערכת של כתבי עת שונים. יוזם ועורך של כתבי העת: תימא – לחקר יהדות תימן; "בין עֵבר לערב" – לחקר המגעים בין הספרות העברית והערבית היהודית לבין הספרות הערבית; "הגות בחינוך היהודי". זכה בפרס בהט לספר מדעי (1989). חתן פרס ירושלים לטיפוח וחקר מורשת עדות ישראל (1999). זכה במענק פולברייט לחקר והוראה בארה"ב (2000). זכה בפרס שבזי למורשת.