טִבְעוֹנִי, שלמה (מוֹקָה , מַוְקַעַה) – נולד ב-1919 ברדאע שבתימן לאב שעסק במסחר זעיר בנדודים, בעיקר בעדן ובגיבוטי. נפטר ב-2992. אמו נפטרה בהיותו בן שלוש. ב-1924 סיפחו אביו כבן פיקטיבי לאחת המשפחות בעדן שזכו רישיון עלייה לארץ. לאחר מספר שנים עלו האב ובני ביתו ארצה והתיישבו בתל אביב. מחמת קפדנותו הקיצונית של האב בחינוכו הצטרף ל"נוער העובד" וב-1938 לקיבוץ אלונים שהוקם ב-1936, שם הוא חי עם משפחתו כל חייו.
בשליחות הקיבוץ עסק בעבודות-חוץ רבות: כיבוש העבודה העברית, נמל תל אביב, סלילת הכביש והקמת הגדר בצפון הארץ, שהיתה השער לעלייה ב של יהודים מארצות ערב. מראשי השליחים לחינוכם החלוצי של בני נוער השכונות ברמת גן ובתל אביב. הרבה לכתוב על מצוקותיהם ועל אורח חייהם של בני עדות המזרח ובמיוחד של יהודי תימן. ספריו: 'נער מכרם התימנים' (1962); 'בית האלם' (1972); 'בצלו של מזל' (1993); 'כרם היה לידידי' (1978); 'נשים כמעיין' (1981); 'ראשונים ונחשונים' (1985); 'עשויות ללא חת' (1990); 'בקומה זקופה' (1987).