נראה שמקורו בסוגת שיר ערבית – החדא, הקשורה אף היא לטקסי החתונה. נאמרת בשעת משיחת אצבעות החתן בחנה, לאחר שבע ברכות, כשמלווים את החתן לביתו. החדויות הפשוטות והקצרות פותחות במלים "אשירה לאהוב" או "אהוב מהר המור". שיר שמחה שנהגו לשיר אותו מיד לאחר החופה, או בפרצי צהלה במהלך השמחה. [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].