כשרצתה ההנהגה הדתית להעביר לקהל מסר, שעניינו תיקון המצב הרוחני ואף החומרי של הקהילה, או לכנסה לתפילות ולתחנונים על צרות שבאו, נעשה הדבר באמצעות אגרות שהוקראו ברבים בבתי הכנסת ביום השבת או ביום טוב, בין עלייה אחת לתורה לזו שאחריה.
כשהיה העניין דחוף ביותר, סובבו שליחי ביה"ד ברחובות הקריה כבר קודם לעלות שחר והכריזו שעל הקהל להתקבץ אחר תפילת שחרית ברחבת בית הכנסת פלוני או ברחבת בית הקברות. פתיחת ההודעה הייתה בדרך כלל בזו הלשון: "הקהל הקדוש, ה' ישמרכם ויחייכם. לא יכ'פא מן אסיידי (=לא נעלם מרבותי) וכו'; בימות החול: "אלזמו בית דין, יא אסייאדי! (=ציוו בית הדין, רבותי); וכשהגיע צו מן השלטון : "אמר מוולאנא אלאמאם…" (=פקד אדוננו האמאם…).