רב ודיין, מגדולי חכמי צנעא במאה ה-19. נולד בצנעא בתקמ"ז ונפטר בתרכ"ז (1867-1787). מתקצ"ד (1834) בערך שימש בבית דינו של ר' יוסף קארה ולאחר פטירתו כיהן בבית דינו של בנו ר' שלמה. ראש בית הכנסת 'בית אלכסאר'. נטה אחרי נוסח שאמי ובהשלכות ההלכתיות הנובעות מכך, אך בעניינים מסוימים נשאר אדוק במנהג הבלדי. עסק בתורת הקבלה הלכה ומעשה על פי כוונות האר"י ואלה מילאו את כל חייו.
נראה שהיה מעורב בפרשת שכר כחיל הראשון (כתב מעשה בית דין בעניין גירושי אשת כוחיל מבעלה), אך אין לדעת אם התייחס אליו באהדה או בהסתייגות. חיבורו: ספר 'חיי שלום' – טעמים על התורה ושו"ת בהלכה (חלקן נדפסו בספר 'קיץ המזבח' לר"ח כסאר, ירושלים תשמ"ב). שרידי תשובותיו בדיני ממונות הדפיס י"ל נחום ('מיצירות ספרותיות מתימן', חולון תשמ"א). [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].