עיר במרכז תימן, באמצע הדרך בין צנעא לתעז. התקיימה בה אחת הקהילות היהודיות הקדומות והחשובות בתימן. לפי מסורת בניה, ראשיתה מאז בוא היהודים לארץ זו. עד גלות מווזע (1679) היתה השכונה היהודית בין החומות, אך בשובם מן הגלות נאלצו להתיישב מחוץ לעיר. לפני העלייה לישראל היו בקהילה היהודית כ-3000 משפחות, שבעה בתי כנסת ובית דין קבוע של שלושה ששימש את כל המחוז. שלא כמקובל , שימש אב בית הדין גם כעאקל הממונה על גביית הג'זייה והַטּוּחְנַה. גזירת היתומים התקיימה בעיר במלוא תוקפה וראשי הקהילה היהודית במקום נטלו חלק חשוב בפעולה המאורגנת של הקהילות היהודיות בתימן להברחת היתומים מצנעא לעדן.