סוגה של שירה דתית שיסודה בפיוט הקדום. קיבלה עיצוב מיוחד על ידי פייטני צפת במאה ה-16. הוכנסה לראשונה לשירת תימן על ידי ר' יחיא צ'אהרי שביקר בצפת באותו זמן. הבקשות נכתבו במבנים סטרופיים ובמשקל רופף, בעברית בלבד. נועדו להיאמר בהתכנסויות מיוחדות בבית הכנסת מחוץ למסגרות התפילה הרגילות, בעיקר בתיקון חצות, בלחן מלנכולי מונוטוני. מכאן נגזר גם תוכנן – הנושא הדתי, הלאומי והפרטי. לא הועתקו בדיואנים אלא בקבצים שונים או כנספחים לסידורי התפילה. היצירה בסוגה זו הגיעה לשיאה במאה ה-19.