בלדי (מקומי) הוא נוסח התפילה המנהג תימן הקדום, ולא נקרא כך אלא משהגיעו לתימן ספרי תפילה בנוסח ספרדי-ארץ-ישראלי – שאמי (שאם – כינוי ערבי מימי הביניים לסוריה ולארץ-ישראל). נוסח בלדי הנהוג כיום אינו נוסח תימן המקורי, כפי שנהג עד סוף המאה ה-16 וראשית ה-17, אלא יש בו תוספות שונות בהשפעת סידורי ספרד ופסיקת שו"ע.
במחצית השנייה במאה הי"ח ניסה מהרי"ץ ליצור נוסח תפילה אחיד – בלדי, אך לא עלה בידו, משום שיצר הרכבה בין הנוסח הקדום לבין נוסחי תפילה ספרדיים שכבר התאזרחו כמאה שנים ויותר לפי כן. נגיד הקהילה במאה ב-18, שלום עראקי, ביקש להנהיג את השאמי כנוסח מחייב ליהודי תימן. ההערכה היא שנוסח השאמי נפוץ בדורות האחרונים ברוב קהילות תימן, ואף בחלק גדול מבתי הכנסת בצנעא. חזרה אל נוסח הבלדי נעשתה בהשפעת ר' יחיא קאפח, ראש תנועת הדרדעים, ועם הדפסת הסידורים הראשונים בירושלים בסוף המאה ה-19.