שבט גדול בצפון תימן שיחד עם שבט חאשד היווה קונפדרציה שבטית אדירה. האמאמות הזיידית שאבה את עיקר כוחה מקונפדרציה זו עוד בראשית התבססותה בצפון תימן על ידי האמאם יחיא אלהאדי בשלהי המאה התשיעית, על קונפדרציה זו נשענו גם האמאם אלקאסם, מייסד השושלת הזיידית הקאסמית, במרידתו בתורכים בשלהי המאה ה-16, והאמאם מוחמד, מייסד השושלת לבית חמיד אלדין, בשלהי המאה ה-19.
בתמורה לתמיכה זו התחייבו האמאמים היושבים בצנעא לשלם תמלוגים שנתיים לראשי הקונפדרציה. כשהתרשלו האמאמים במילוי חובתם היו השבטים פושטים על העיר צנעא והנפגעים הראשונים היו היהודים, שהתגוררו בשכונתם מחוץ לחומות העיר. ההתנפלויות המפורסמות ביותר היו ב-1818 – טמעת בַּכִּיל, וב-1948 – אלטמעה.