צנעא, תקס"ג-תרמ"ח (1887-1803). מחשובי חכמי תימן במחצית השנייה של המאה ה-19. ראש ישיבת "בית צאלח". כמה מגדולי חכמי תימן בדורו היו תלמידיו המובהקים ובהם ר' שלום חבשוש. שימש כטובע מטבעות בית המלכות, ועקב עלילה נאסרו הוא ואביו, אך הצליח להימלט מכלאו לכוכבאן, שם שימש רב במשך 35 שנה. בתרל"ו (1876) חזר לצנעא. חיבוריו: 'חן טוב' – חידושים על התורה, 'שו"ת ופסקי דינים' (ירושלים תש"ל); 'לחם תודה' – ביאור לס' 'שערי קדושה' למהרי"ץ (כ"י); 'זבחי שלמים' (כ"י); 'תשובות בדיני ירושה' (אור ישראל, א,ב,ה, בני ברק תשמ"ו-תשמ"ח); פירוש על 'תפילת אליהו' על דרך הקבלה, מלוקט מס' 'יושר לבב' לר' עמנואל חי ריקי (בספר 'חן טוב').