מושב בעמק חפר ק"מ דרומית לחדרה. המקור לשם המושב בפסוק "ה' ישיב שבות עמו ישראל" (תהלים כג. ז). שייך להתאחדות האיכרים. נוסד ב-1933 על אדמת הקק"ל ובעזרת קרן היסוד ביוזמת "ארגון שבזי" להתיישבות יוצאי תימן שפעל במסגרת התאחדות התימנים בארץ ישראל. במושב היו 50 והמתיישבים היו מתימן, כמחציתם משרעב והשאר מאזורי אל-צ'אלע, כ'וולאן, ד'מאר ועוד. מוכתר המושב שנים רבות היה ר' משה יחיא דנין.
בתחילה עלו 10 חלוצים שעשו את פעולות ההכנה וחלוקת החלקות, ביניהם כללו 10 גברים ושתי נשים והן סעידה אשת משה דנין ושרה-חנה אשת יפת נתן שרעבי. נחפרו בארות ונבנו בתים ופרדסים בסיוע הסוכנות היהודית, התאחדות התימנים והצבא הבריטי (שסייע לגרש את ערביי ואדי חוארית' מאדמת המושב, שנקנתה כחוק על ידי הקרן הקיימת). בכ"ז בתשרי תרצ"ה נערכה חגיגה לרגל ההתיישבות והנחת אבן פינה לבית כנסת.
כתום שנה היו במושב 50 משפחות וכל משפחה קיבלה 20 דונם. כעבור שבע שנים נסלל הכביש לכיוון חיפה. כיום יש במושב 500 נפש ב-51 משקים שבכולם בנים ממשיכים שהחליפו את דור המייסדים. חלק מהבנים השנִיִּים בנו בתים בצד אחיהם, ולחלק אחר הוקצתה קרקע על גבעה בתחום המושב ועליה בנו את בתיהם.
מענפי המשק שהיו עם ייסוד המושב נותרה רק רפת אחת ומספר פרדסים. רוב התושבים עובדי חוץ בתחומים שונים ורבים מהם אקדמאים. מוסדות החינוך, לרבות מעון הילדים, נמצאים מחוץ היישוב. במקום שני בתי כנסת: מרכזי ובו מתפללים רוב התושבים, ופרטי שהוקדש ע"י יפת נתן שרעבי ז"ל. אודות אלישיב נכתבו מספר ספרים וביניהם הספר "אלישיב" מאת יוסף דנין, שיצא לאור בשנת 2003.