לפנינו סיפור מעניין ומיוחד התורם מידע חשוב בשני פרקים
חשובים בתולדות עם ישראל ויהודי תימן.

ראשית, הוא מביא את תולדותיו של
הקהילה היהודית בנגבאראן, שהייתה הקהילה
היהודית הגדולה והחשובה בממלכת תימן
בתחילת המאה ה-20 ועד העלייה הגדולה
1951 לישראל. מדובר בקהילה שורשית עם
חיי תורה וחסד, ומרכז חשוב ליהודי תימן לאחר
חורבן קהילות צפון תימן בשנות ה-40.

שנית, הוא חשוב מאוד כי המחבר מתאר את המאבק שנמשך במשך שנים
רבות עד להשגת הכרה "במעפילי חג'ר" והצלחת המתאמצים
להצילם.

המחבר, דויד בן יוסף שקף, נולד בשבט תש"ד (4.2.1944) בנגבאראן.
בהיותו בן 7 עלה לארץ יחד עם בני משפחתו והקהילה, לאחר תלאות
וסבל רב.

לימים נישא לאסתר, בתו של הרב יוסף זרביב, ובפנינו סיפור חייהם
המשותפים במשך קרוב ל-60 שנה. בני הזוג חינכו את ילדיהם
ובני משפחתם בדרך התורה והמצוות, ערכי מוסר, חריצות,
הסתפקות במועט, נתינה, אהבת הזולת ויראת שמיים, כדרך
שארית הפליטה.