גדול חכמי תימן במאה ה-17. חי בד'מאר 1655-1570. רבותיו: ר' סעדיה בן יוסף הקרחי ור' יוסף בן אברהם עראקי, מגדולי המקובלים בתימן. חיבוריו: 'פירוש לרמב"ם' כולל הלכות שחיטה (כ"י); מפתח לספר 'מגיד מישרים' לר"י קארו (כ"י); סידור 'פעמון זהב' ופירוש בשם 'חידושין' (כ"י); 'בת מלך' (כ"י); 'מבשר טוב' (כ"י); 'שער השמים' (כ"י); 'רכב אלהים' (מהדורת י' רצאבי, בני ברק תשנ"ב). ארבעת האחרונים ספרי קבלה, וכתבם בסוף ימיו. אפשר שכתב גם חיבור בשם 'נימוקים'.
בחיבוריו מזכיר את גדולי חכמי תימן בדורו: ר' שלמה בירב דוד הכהן, ר' יוחנן מזרחי. פעל נמרצות לריבוי העיסוק בקבלה בתימן, אך השפעתו הרבה היתה בעיקר בשל סידורו שהועתק בעשרות עותקים וכלל תוספות רבות מסידורי ספרד. בכל אלה גרם להתערערות מסורת תימן הקדומה. מהדורת הסידור הראשונה נכתבה ב-1597 ומהדורות נוספות נעתקו עם שינויים ותוספות רבות מן הקבלה ומסידורי הדפוס עד ל-1648. בהלכה נטה אחר הרמב"ם כמסורת תימן. בשנים 1651-1650 העתיקו תלמידיו את הסידור במשולש הערים מעבר – ד'מאר – רדאע, ושם כנראה היה עיקר השפעתו. [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].