טַעַם –דברי תורה שנאמרים סמוך לסיום סעודת מצווה בחתונה, בברית מילה וכדומה. בקהילות ידועות כונו גם "קישוּר". בדרך כלל נאמר על ידי אחד מתלמידי החכמים שהשתתפו בסעודה. לרוב עוסק ה"טעם" בנושא מפרשת השבוע בהקשר לענייני דיומא, כגון המצווה לשמח חתן או מצוות החג המסוים. לעִתים משלב בעל הטעם דברי זירוז לקיום המצוות ומסיים באיחולים וברכות לקהל.
שם כולל, אך מקובל בעיקר לקחמ חיטה ואילו לכל השאר מיתוסף שם החומר שנטחן ממנו, כגון טחין שְׁעִיר (שעורה), טחין בִּלְסִן (עדשים), טחין קִלָּא, טחין רוּמִי (תירס) וכיוצא באלה: נַקִי: קמח לבן מחיטה שהושרתה במים, יובשה ונטחנה. לאחר ניפוי דק של הקמח הגס, נותר קמח עדין ובהיר מאור. קַצְרַהּ: קמח חיטה מנופה מפסולת הנקי בדרגת ניפוי יותר גסה. רוּס: קמח חיטה המכיל גם סובין שנופה מפסולת קמח הקַצרה בדרגת ניפוי יותר גסה. צֻפַארַה: הסובין שנותר כפסולת לאחר ניפוי קמח הרוס. משמש בעיקר למאכל תרנגולות ויונים. חְתִ'ית': קמח חיטה טחונה בלא שרייה. יותר זול מקמח רגיל. זְעוּף: קמח דורה שנטחנה כפי שהיא בלא טיפול מוקדם (כגון שרייה).