מגדולי חכמי תימן. נולד ברַחַבֵּה שמצפון לצנעא. חי ופעל במחצית השנייה של המאה ה-16 עד המחצית הראשונה של המאה ה-17. סופר מומחה, ונותרו ממנו כתבי יד רבים: משניות, מדרשים, סידורים, חומשים, ועוד. שימר מסורות, מנהגים ונוסחאות עתיקי יומין בתימן, חלקם קודמים לתלמוד הבבלי.
בקיאותו במסורה גדולה מאוד ורבים מחכמי תימן הביאו מדבריו, בייחוד מהרי"ץ המסתמך עליו ב'חלק הדקדוק'. חיבוריו: 'פירוש לתורה' (כ"י); 'חבצלת השרון' – ספר מסורה למקרא (כ"י); 'אבן השרון' – פירוש לס' 'עין יעקב', סדרי מועד ונשים (כ"י); 'פירוש לסידור' ועוד. בהקדמותיו לספרים כינה עצמו "אבנר בן נר השרוני".