אף שלהלכה מותר לשאת יותר מאשה אחת, ריבוי נשים לא היה מקובל. הסיבות השכיחות לנשיאת אשה שנייה: ייבום; אשה שילדה רק בנות; תמותת בניה של האשה הראשונה. גברים שנשאו אשה שנייה העדיפו לשאת אלמנה או גרושה ולה ילדים מבעל קודם, מאשר פנויה-בתולה שכושרה ללדת בגדר ספק. המנהג היה יותר נפוץ בקרב יהודי הכפרים מאשר בקרב יהודי הערים, ובדרום תימן יותר מאשר בצפונה. אך עקרונית לא ביטלו יהודי תימן את התקנה התלמודית "נושא אדם כמה נשים על אשתו" (יבמות, דף סה,א) ואת פסיקת הרמב"ם בעניין זה. וכך השיבו בי"ד צנעא לרב אי"ה קוק (1911): "ברור שלא פשטו אצלנו תקנות ר' גרשום מאור הגולה, בין לישא איש אחד שתי נשים בין שלא לגרש אשה בעל כורחה" (ש' יבנאלי, מסע לתימן, ת"א תשי"ב, עמ' 197).