מפעל רקמה שהוקם על ידי שתי חברות של הסתדרות נשים עבריות בשכונת שמעון הצדיק בירושלים, במטרה להעסיק נשים תימניות ברקמה, בדומה לצורפים התימניים שהועסקו בבצלאל. הצלחת המפעל עלתה על משוער ולקראת 1929 התפרנסו ממנו למעלה ממאה נשים וגברים, רובם תושבי כפר השילוח. מפעל זה התמוטט אט אט בעקבות מאורעות תרפ"ט, לאחר שתושבי הכפר נאלצו לנוטשו, אך עבודות הרקמה של נשי תימן הוסיפו להימכר בחנויות של ויצ"ו ושל גב' אסתר זייץ וב"משכית" בירושלים.