מגדולי החוקרים של יהדות תחמן בימנו. נולד ב-1.5.1915 בתימן בכפר סעואן, מהלך שעתיים מצנעא. עלה ב-1924. נפטר ב-24.2.2009. משפחתו סבלה שכול ומחסור, ובילדותו קיבל חינוך קפדני ב"חדר" התימני. עלה ארצה עם הוריו ב-1924. דרך רבת מכשולים עבר בדרכו לאוניברסיטה העברית בירושלים, שבה למד אצל גדולי החוקרים במדעי היהדות. עם פרוץ מלחמת העולה השנייה נקרא לשירות הידיעות של ה"הגנה", לשירות חיוני שנמשך גם במשרד הביטחון עד 1963. במשך תקופה זו פרסם מחקרים רבים, ומחקריו זכו להערכה רבה. ב-1963, ביותו בן ארבעים ושבע, פרש ממשרד הביטחון והתמסר למחקר, השלים לימודיו לתואר שני, נכנס להוראה באוניברסיטת בר-אילן והגיע למעמד של פרופסור מן המניין. בשנת התשנ"ו הוענק לו פרס ישראל לחקר לשונות היהודים. מחקריו מגוונים ורבים וכוללים בין השאר: ביבליוגרפיות מלאות לפיוטי תימן ולשירי ר' שלום שבזי; אנתולוגיה של שירת תימן; מהדורה מדעית של ספר המוסר לר' זכריה אלצ'אהרי; 'אוצר לשון הקודש של בני תימן', מילון שעניינו הלשון הערבית בתפסיר של רס"ג למקרא; מחקרים בשירת תור הזהב בספרד, ופיוטים ושירים מן הגניזה.