אזור גיאוגרפי בין אִבּ לתעז בדרום-מערב תימן. רובו רמה מישורית ובמזרחו הדרך הראשית צנעא-ד'מאר-ירים. יהודי ש' ניכרים בפשטות חייהם, בדיבורם המתנגן ובמבטאם המיוחד – הגייה נחצית של האות קו"ף והגיית החולם כצירה, ששורשיה קדומים עד תקופת המקרא. מרבים לעסוק באגדה, בס' 'הזוהר', בקבלה ובמעשי נסים ונפלאות, ורבים מהם תלמידי חכמים ומקובלים וכן "בעלי חפץ" ו"פותחי ספרים". במרכז עולמם המשורר ר' שלום שבזי ("אבא שלם") ממשפחת משתא, שממנה צמחו משוררים רבים אחרים. הושפעו במסורתם הליטורגית וההלכתית מנוסח ספרד והשו"ע. התפרנסו מאריגה, צורפות, סנדלרות וחייטות, בעיקר לנשים, וכן מחקלאות. בשרעב הייתה הקהילה החשובה ביותר במחוז תעיז שחלקה לשון ומורשת משותפת לכל המרחב שבין איב ע גבולות עדן. אזור זה היה שני בגודלו בין מחוזות תימן.