מגדולי המקובלים. נולד בתימן ב-1720 ונפטר בירושלים בשנת 1782. בנערותו ברח ממקום מולדתו והגיע לאחר טלטולי דרך רבים לירושלים, שם שימש כשמש בישיבת המקובלים "בית אל" בראשות ר' גדליה חַיּוּן. לימים נתגלה כאיש מופת בהתנהגותו הצנועה ובגדולתו בתורת הקבלה ואגדות רבות נרקמו סביבו. ירש את הרב כראש הישיבה. השלישי בחשיבותו בקבלה האר"י לאחר האר"י עצמו ור' חיים ויטאל, וספריו הרבים משמשים מקור מהימן להבנתה.