סוגה בשירי הדיואן, מקבילה לשירי אזור (מוושח) ולשיר המעין-אזורי (זג'ל) בשירת ימי הביניים. אופייה המוסיקלי קצוב ונמרץ. במהלך האירוע הפיוטי-מוסיקאלי-מחולי השירה היא החלק האמצעי והמרכזי, החלק היחיד שבו מקישים ורוקדים. כמבוא לה משמש הנשיד ולאחריו – ההלל. הַתַּוְשִׁיח – מספר טורים קצרים באמצע החרוזה – מושר בלחן יותר קצבי מן הטורים שלפניו ושלאחריו ויש בו חילוף משקל או מפעם. הזמר נוהג "להזהיר" את הרוקדים לקראת שינוי זה על ידי הבלעת המלה "תַּוְשִׁיח" בתוך השירה.