בתימן היו מקובלות שיטות ריפוי ששימשו בהן בערבוביה צמחי מרפא ומינרלים על פי ספרי רפואה בערבית שמקורם ביוונית. ומסורות שונות שניתן להגדירן כסגולות ואמונות-עם כגון תפילות, קמיעות, לחשות והשבעות נגד "מזיקים" שונים. בתימן נחשבו היהודים כבעלי כישרונות מטאפיסיים מיוחדים לרפא חולים, בהם בעלי ספרי מרפא שנקראו "בעל חפץ" (חפץ=ספר). פנייה של גויים למרפאים יהודים היתה תופעה שכיחה בתימן. כמו כן היתה אמונה גדולה בכוח ספרי תורה מקודשים, שהנגיעה בהם והתפילה לידם סייעה לחולים. פחות שכיחה העלייה לקברי צדיקים. אחד האתרים המעטים שאליו הגיעו להתפלל מכל קצות תימן היה קברו של ר' שלום שבזי בתעז. למי המעיין נבע סמוך לקבר ייחסו סגולת ריפוי. מחקר מפורט על הרפואה העממית בתימן כתבה יוכבד ריעני.