קינות נשים מתימן | אעלה בתמר


מאת ורד מדר

המושג “קינה” מציין שיר אבל, שהוא מעין הספד פיוטי על מת או על אסון וחורבן. בתימנית המלה המציינת את קינת הנשים היא “עִדּאד”, או “מעזא” (בריבוי: “מעאזי”). שירה זו מובחנת משירת נשים אחרת – “ע’נאיה” (בריבוי: “ע’נאוי”), ומקינת הגברים, הנקראת במלה העברית “הספד” (בריבוי: “הספדות”) או “קינה”. ההבחנה בין הסוגות היא תלוית-תרבות, וחשיבותה רבה משום שממנה נגזרו התייחסויות שונות של הקהילה כלפי כל אחת מהן.