פסקה שכותב הסופר, לרוב בדף האחרון של כתב היד, ובה הוא מציין את שמו, מקום ההעתקה ותאריכה. הסופרים בתימן נהגו להוסיף פרטים אוטוביוגרפיים ואחרים בקולופון, ולעתים האריכו בכך עד כדי הפיכת הקולופון לכרוניקה בעלת חשיבות תיעודית רבה ביותר. הקולופונים של כתבי היד בתימן משמשים אפוא מקור היסטורי ראשון המעלה, לעתים מקור בלעדי לאירועים חשובים. הקולופון הארוך והחשוב נכתב לאחר חומש במדבר בהעתקה של התורה על ידי סעדיה הלוי בשנת 1669, ובו תיאור יהודי בלעדי, מפורט ובן הזמן של מאורעות השבתאות בתימן (פרסמו י' טובי, 'עיונים במגילת תימן').