צנעא, תקס"ד-תרמ"ט (1889-1804). בנו של ר' יוסף קארה. רב ואב"ד צנעא. לאחר פטירת אביו בתר"ט (1849) נתמנה לראב"ד, וכאביו ניהל את הקהילה ביד רמה. ניחן בזיכרון מופלג, ידע בעל פה פרקים שלמים מספר 'היד החזקה' להרמב"ם ונודע בבקיאותו בכללי הדינים ופרטיהם. השיב תשובות רבות בהלכה וחלקן ראו אור בקבצים שונים. מכורח הנסיבות נאלץ בתרי"ט (1859) לגלות מצנעא עם כמה מאנשי הקהילה וראשיה על העיירה הסמוכה קרית אלקאבל, ושם שהה לסירוגין עש תרל"ב (1872), כשנכבשה צנעא על ידי הצבא התּוּרְכִים. בעת שהותו בעיירה מילא את מקומו ר' חיים קֹורַח בשיתוף חכמים מן הקהילה. נודע בשמו "מרי סלימאן" בסתם, ושמו הוזכר כסמל הכבוד וההערצה. לפרנסתו עסק בצורפות.