צנעא, תקכ"ט-תר"ט (1849-1769). רב ואב"ד צנעא. תלמידו המובהק של מהרי"ץ. בתקס"ט (1809) נתמנה לדיין ומתקע"ב (1812) ראב"ד. תחילה למד והתפלל בבית הכנסת "בית אלאוסטא" ואחר כך בבית הכנסת "בית אלכוחלאני". נודע בזכרונו המופלא ותלמידיו העידו, שהיה גורס סוגיות שלמות בתלמוד עם פירוש רש"י ותוספות על פה. תלמידיו המובהקים: ר' שלמה צאלח, ר' חיים קֹורַח ור' שלום חבשוש. מלבד משרתו הדתית פעל בדרכים מדיניות לרווחת יהודי תימן ובפרט נגד מסיונרים, שהגיעו לתימן במחצית הראשונה של המאה ה-19. בעל ספר 'זבחי אלהים', דיני שחיטה וטרפיות כמנהג, ותשובות רבות שחלקן המועט ראה אור בקבצים שונים. לפרנסתו שימש סוכן עסקיו של הסוחר חיים בן יוסף קמבור.