נולד בצנעא ב-1918 ונפטר בירושלים ב-2000. עלה ארצה ב-1943. ראש רבני תימן בישראל ומגדולי חכמי ישראל בדורנו. שקידתו הגדולה בתורה, בהלכה ובמחקר הניבה עשרות ספרים, שרבים מהם מהדורות חיבורים שהצילם מתהום הנשייה ובהם: 'מאור האפלה' לר' נתנאל בן ישע; 'גן השכלים' לרבנו נתנאל בירב פיומי; 'פירוש רב נתן לשישה סדרי משנה'; 'שו"ת הריטב"א'; 'תשובות ר' יצחק אב"ד מחכמי נרבונה'; שבעה כרכים של פירוש רס"ג על התורה, תהילים, משלי, איוב ודניאל; ספר 'האמונות והדעות' לרס"ג; 'חובות הלבבות' לרבנו בחיֵי; ספר 'מורה נבוכים'; 'ספר המצוות' ואגרות להרמב"ם. מעל לכול ראויים לציון שני מפעליו הגדולים: תרגום פירוש המשנה להרמב"ם, וספר משנה תורה להרמב"ם בצירוף פירוש נרחב. מפעלים אלה מהווים שיא עבודתו ובשלהם נחשב לגדול המומחים ברמב"ם. כן פרסם בבמות שונות מאות מאמרים. ספרו החשוב 'הליכות תימן' מהווה עד היום מקור מהימן ביותר לחיי היהודים בצנעא. הכרת עולם התורה והמדע בתרומתו רבת הערך מתבטאים בפרסים המכובדים שזכה בהם: פרס הרב קוק של עיריית ירושלים (1958), פרס ישראל למדעי היהדות (1969), פרס ביאליק (1963) וכן פרס הרב קוק של עיריית תל אביב-יפו לספרות תורנית.