סוגת שירים ידועה כבר מן המקרא, מן הפיוט הקדום ומשירת ימי הביניים העברית והערבית. בתימן מצויות קינות בשירת שבזי, כגון זו על מות ר' סעדיה בן יהוסף אלשבילי ור' שלמה בן דוד, מראשי הקהילה בתימן בזמנו. הקינות ידועות ביצירה שבעל פה, בעיקר על ידי נשים מקוננות שהכירו את הנפטר והיו בעלות כושר לאלתר בתי שיר בעושר לשוני. קינות אלה נאמרו ליד מיטת המת או המהלך ימי האבל ותיארו את מעלות הנפטר והאסון שנגרם ליקיריו. בישראל התופעה נדירה ומצויה אך בריכוזים מעטים של יוצאי תימן.