ירושלים 1894-תל אביב 1975. תלמיד חכמים מפולפל בראשית לימודו בפני חכמי תימן, ספרד ואשכנז בירושלים. בעל אופקים רחבים ובייחוד השתלם בלשון הערבית ובספרותה ובפילוסופיה הערבית. בין היתר נסע לקהיר לשמוע הרצאות במכללת אלאזהר האסלאמית. בעל אישיות תקיפה, שנהג על פי הכלל "ייקוב הדין את ההר" ולעתים קרובות הסתכסך עם עמיתיו הרבנים. פרסם חוברות רבות בנושאי הלכה ופילוסופיה, מהן דברי פולמוס, כגון ס' 'רגשי הדת' (ת"א תרצ"ו) הכתוב כנגד עניינים שונים בס' 'משפטי עוזיאל' לראשון לציון הרב בן-ציון עוזיאל. כתב כשלוש מאות שירים בערבית וחתם בראשי טוריהם את שמות המשוררים יוסף בן ישראל ושלום שבזי, דבר שהטעה את החוקרים. ספרו 'דברי שמואל' יצא לאור על ידי תלמידו יחיא קאפח (ירושלים תשמ"ב).