צנעא, תרכ"ט (1869) – ירושלים תשי"ד (1954). רב וראש בית הכנסת "בית אלאוסטא". תלמיד ר' יוסף קֹורַח ובנו ר' חיים. נהג בחסידות ועסק בקבלה שהיתה חשובה בעיניו. מראשי חסידי הקבלה והשתתף במחלוקת עליה מאז העשור השני למאה ה-20. תלמידו המובהק ר' חיים צובירי. לפרנסתו עסק בייצור מי ורדים (מא-ורד). [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].