שמלת גבר ואשה בצנעא, וההבחנה היא לפי סוג האריג וצבעו וכיוון פתח הצוואר. לאשה: שמלה אופיינית ליהודיות בצנעא ובסביבתה. עשויה אריג שחור, סאטן או קטיפה. השמלה גזורה בגזרה רחבה, אורכה עד אמצע הקרסוליים ושרווליה צרים. העיטור המרכזי בחזית הגוף, סביב פתח החזה, סימטרי ועשיר, כולל בעיקר מוטיבים מעשה ידי צורף, שחוברו לבגד על ידי האשה והיו ניתנים להעברה משמלה לשמלה כאשר האריג התבלה. העיטור כלל בין היתר: סלסלה מטרוחה ביצ'א – שרשרת שטוחה לבנה סרוגה מכסף; סלסלה צפרא – שרשרת צהובה מכסף מוזהב; אזראר שבכּ – כ-40 כפתורי כסף מוזהב בעבודת פיליגרן, רשת עדינה. בצד שמאל של פתח החזה מחוברת מבפנים חתיכת אריג ("מקלב") המונעת חשיפה לא רצויה. הבטנה בחלק העליון של השמלה ובחלק התחתון של השרוולים מפתיעה לפעמים בצבעיה העזים ובדגם הפרחוני, כאילו באה ללמד על מאווי האשה לבגד צבעוני ולתחושת חופש במציאות הכופה על היהודים, כבני חסות, ללבוש בגד שחור בצאתם מן הבית. נשים מוסלמיות בצנעא לבשו בגדים צבעוניים. מתחת לענתרי לבשה האשה "תחתאני" – שמלה מאריג שונה: לבן, פסים או אחר, בגזרה דומה אך ללא עיטורים. ענתרי חגיגי, ששימש רק לאירועים חגיגיים בבית, היה עשוי אריג סאטן בדוגמת פסים דקים בצבעי שחור וצהוב. לגבר: בצנעא ובסביבתה ובחלק מן הערים הגדולות בלבד. דומה בגזרתו לזה של האשה, אך שונה בכיוון פתח החזה ובאריג: בימות החול – אריג שחור בפסים לבנים דקים; ביום שישי אחר הצהריים ובמנחת שבת – אריג "מדני" משובץ שחור לבן; בשבת – אריג לבן בפסים דקים שחורים; בחגים וביום כיפור – אריג משי לבן. [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].