מלה ערבית שמובנה "נבון" או "עוצר". תואר זה שימש בשני מובנים: א. פרנס הקהילה היהודית; ב. מוכתאר ונשיא הקהילה הממונה ע"י השלטונות כנציג הקהילה וכמתאם בינה לבין השלטונות. כפרנס הקהילה שימש בשני תפקידים בחיי הקהילה היהודית בתימן: א. הגבאי הראשי בבית הכנסת. שני למרי בחשיבותו. הוא המזמין את המתפללים לרדת לפני התיבה כפי סדר ישיבת, מסדר את תור המברכים בספר התורה, קובע מי הם שליחי הציבור בימים נוראים ומי יאמר סליחות ופיוטים בימים אלה. בחלק מן הכיבודים האלה, כגון חלוקת תפילות מסוימות, לא היה תפקיד זה מוגדר והמרי ראה מקום לקבוע בעצמו. מלבד העאקל היה גבאי אחר שכינויו "סנידאר", ותפקידו לגבות את כספי הנדרים והתרומות, לדאוג לניקיון המקום, לקנות שמן ונפט להדלקת העששיות והנרות, להניח את ספרי הלימוד לפני כל לומד על ההדום ("מרפע", רבים: מראפע),לאוספם עם סיום הלימוד, לרכוש ספרים וצרכים מיוחדים לתועלת ולנוחיות הלומדים והמתפללים, לתת את הדעת למילוי בריכת המים בחצר בית כנסת, ובכלל – לטפל בכל העניינים החומריים הנוגעים לניהול תקין של בית הכנסת. ב. עאקל שהוא מוכתר הממונה ע"י השלטונות ותפקידו מדיני-קהילתי בעיקרו: טיפול בצורכי אנשי שכונתו (בערים) או קהילתו (בעיירות ובכפרים), ייצוגם בפני השלטונות והעברת מסרים מטעם המלכות לבני הקהילה. תפקידו העיקרי הוא גביית מס החסות (ג'זיה) מדי שנה בשנה והעברתו לאוצר המלכות. בקהילות יותר גדולות היו לצדו עוקאל נוספים שסייעו לו במילוי תפקידו, הן בעצה והן במעשה. בקהילה היהודית בצנעא היו 20-15 עוקאל. בדרך כלל מינה השלטון לתפקיד זה יהודי המקורב אליו. לא תמיד מילאו העוּקַּאל את תפקידם בכישרון ובאמונה. [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].