שכונה שהוקמה ב-1933 על ידי כ-15 משפחות תימניות במרחק כארבעה ק"מ מזרחית ליפו, מעבר לנחל איילון מזרחה, בין שטחי פרדסים שהיו בבעלות ערבים עשירים תושבי לוד. באזור היתה תחנת משטרה בריטית, שהבטיחה את מגורי המשפחות היהודיות בקרב הערבים. התימנים עבדו בפרדסים אצל הבעלים הערביים. במלחמת העצמאות ברחו התושבים היהודיים לשכונת התקווה הסמוכה להם מצפון. לאחר המלחמה הועברו אדמות האזור לשטחה של יפו. [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].