כינוי שניתן לחסידי הקבלה, ובראשם הרב הראשי ר' יחיא יצחק הלוי, שהתנגדו לתנועת הדרדעים. הכפירה ב'זוהר' ובקבלה נתפסה חסידי הקבלה ככפירה בערכי היסוד של היהדות, ועל כן ניהלו מלחמת חורמה במתנגדיהם. המתח בין שתי הסיעות הגיע לשיאו ב-1917 בעקבות הלשנה לשלטון המוסלמי נגד הדרדעים שהם סוכני מעצמות זרות, ובעיקר צרפת, בשל הקשר עם חברת כי"ח בעניין הקמת מערכת חינוך מודרנית. על פי פניית ראשי העיקשים התערבו הערכאות המוסלמיות לפתרון הסכסוכים ביניהם. בסופו של דבר נפלגה קהילת צנעא לשניים: עיקשים (2/3) ודרדעים (1/3), שהתפללו בבתי כנסת נפרדים ומיעטו להתערב זה בזה גם מבחינה חברתית ומשפחתית. אף הייצוג בפני השלטון ותשלום הג'זיה נעשה בנפרד. טענות העיקשים על יריביהם הובאו בס' 'אמונת השם' שנכתב על ידי כמה מחכמיהם (ירושלים תרצ"ח). [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].