סְעִיד, פַּקִיהּ
חכם דת מוסלמי קנאי ביותר שהציג עצמו ב-1840 כמשיח המוסלמי (אלמהדי אלמֻנְתַטַ’ר). החל להטיף להתחזקות בדת, נגד השתלטות הבריטים על עדן ונגד היהודים בדרום תימן, כשהוא אוסף סביבו קהל גדול של חסידים. מרכזו היה בעיירה דַנְוַה, אך עלה בידו לכבוש את העיר תעז והמליך עצמו, אף טבע מטבעות בשמו. כמה משבטי תימן החזקים תמכו בו והוא היווה איום חמור לאמאם אלהאדי, ששלט באותם ימים בצנעא. סופו שנהרג בקרב עם צבא האמאם והיהודים נשמו לרווחה. המשורר יצחק בן יפת כתב שיר על פעילותו ונפילתו.