סְעַדְיָה גָּאוֹן
פיום, מצרים 882-בגדאד 942. גאון ישיבת סורא וגדול חכמי ישראל במאה העשירית. השפעתו רבה ביותר על יהודי תימן, כגון: יסודו של התכלאל התימני הוא בסידור שערך; נהגו לומר את י”ג הסליחות שכתב לכיפור ואת ההושענות לחג הסוכות; אימצו את התפסיר הערבי שכתב לתורה ולמקרא כולו ונהגו לכלול אותו דרך קבע בהעתקות התורה שלהם; העתיקו ולמדו את ספרו הפילוסופי ‘אמונות ודעות’ במקורו הערבי-היהודי; אף נפוץ בקרבם השם “סעיד”, שהוא שמו הפרטי הערבית.