עיר של נוכרים ויהודים שמשכנותיהם בנפרד, מרחק חמש שעות הליכה צפונית לירים. דמת במזרח וְאִבּ במערב. היהודים שכנו למרגלות ההר "שגיר" והמוסלמים מעליהם. היחסים ביניהם היו מצוינים. האדמה דשנה והאקלים נוח. האזור משופע במים והנוף עטוף בירק. בסמוך זרם "סאילת אלבנא", נהר איתן השופע מים זכים. גידולים: דגנים וירקות. כן צמחו באזור עצי אגוזים, תאנים וצמחי הכאד'י. ביום שני התקיים סוק אלאת'ניין, שאליו באו מכל האזור ואפילו מקעטבה שבדרום. ביום שיש התקיים שוק ביישוב הסמוך, אלגברי. בהר סמוך, קרוב ליישוב דאר סעיד, חצבו "כרבה", חומר להקצפת הכבסים וליבונם. במקום התגוררו כ-80 משפחות יהודיות ולהן שני בתי כנסת: "אלעאליה" (העליונה) בנוסח בלדי ו"אלספלה" (התחתית) בנוסח שאמי. עיסוקי התושבים היהודים: צורפות, אריגה, בורסקאות, חייטות וייצור שמיכות עור ("ג'רם) ומעילי עור ("קצאיר"). מורי הוראה: יחיא שרעבי, סאלם מחבוב, יעיש מנצור (שנפטרו בתימן) ויחיא יעיש (נפטר בארץ). צדיקי הדורות נקברו בראש הר קרוב בשם "משהד" (עדות) ובעת מצוק ושנות בצורת עלו לקבורותיהם. [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].