נֲשִׁיד
סוגת שיר רווחת בדיואן התימני, יורשת ה”קצידה” מימי הביניים. בעלת חרוז מבריח ומספר בתים הצומצם (בדרך כלל לא יותר מ-11). הנשיד מושך כמבוא לשלמות הפיוטית-מוסיקלית-ריקודית – נשיד-שירה-הלל או כצורה עצמאית. אופיו אלתורי וחופשי מבחינה ריתמית והוא מושר בשירת מענה: יחיד פותח, ומן הבית השני ואילך עונים האחרים במענה חוזר או משלים.