תפיסת מושג ההלכה במנהג תימן מתאפיינת בראש ובראשונה בדיוק לשון, כלומר נוסח כתבי יד של החיבורים ההלכתיים ובעיקר חיבורי הרמב"ם. בחיבורי קדמוני חכמי תימן, כגון הפירוש על הרי"ף למסכת חולין ומדרש הגדול לר' דוד עדני, נשחרו לשונות ופסקים משל הגאונים, שאינם מצויים במקורות אחרים או שנשמרו בהם בנוסח משובש. כתבי היד של המקרא, המשנה, התלמוד, המדרשים, ספרות הגאונים וחיבורי הרמב"ם שנעתקו בתימן נודעים בנוסחם המהימן. הרמב"ם מעיד, שלבלרים מתימן קנו שלוש נוסחות (=העתקים) מספרו ההלכתי 'משנה תורה', "ונתנו נוסחא בכל גבול וגבול" (קובץ תשובות הרמב"ם ואגרותיו, ליפסיא תרי"ט, דף מד, א). [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].