גדול משוררי ישראל בתקופה שלאחר גירוש ספרד ומייסד האסכולה השירית בתקופה זו. חי בדמשק ובעזה בין המאות ה-16 וה-17. חי בצפת ומקורב לגדולי המקובלים ואנשי ההלכה במחצית השנייה של המאה ה-16. בסוף ימיו שימש כרב בעזה. כתב מאות שירים בעיקר על הגלות והגאולה, רבים מהם על פי לחנים ערביים, תורכיים וספרדיים. שיריו זכו לתפוצה רבה בארצות המזרח, כולל תימן, שמשורריה, ובייחוד שבזי, הושפעו ממנו רבות. [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].