מתח חברתי בין קהילות צנעא לקהילות הפריפריה
מאת דני בר מעוז
העיר צנעא שבמרכז תימן, והערים צעדה בצפון, תעז ועדן בדרום – מדגימות את תופעת “הערים התאומות-יריבות”, שאפיינה את העולם המוסלמי בראשית ימיו. עם תום הכיבושים וביסוס האימפריה המוסלמית צצו כבאורח פלא ערי בירה ומרכזים מנהליים, שחלקם היו כפופים לח’ליפים וחלקם היו עצמאיים למחצה. בתהליך דומה צמחו גם בתימן מספר מרכזים מנהליים עצמאיים ובהם קהילות יהודיות עירוניות. המחקרים השונים על יהדות תימן מבליטים, ובצדק, את מרכזיותה של קהילת צנעא כאבן הראשה של גולת יהודי תימן. דא-עקא, עיון מדוקדק בקורות יהודי תימן מלמד על קיומה של מערכת יחסים דו-ערכית בין קהילת צנעא לבין קהילות הפריפריה. קהילות אלה שימשו מרכזים רוחניים לסביבתם, ולא פעם נטו אנשיהן להדגיש את עצמאותם הרוחנית ואת ייחודם ביחס לקהילת יהודי צנעא…