פרופסור. נולד בפתח תקוה ב-1926 ונפטר בירושלים ב-1999. גדול החוקרים של מסורות הלשון שבפי יהודי תימן. למד באוניברסיטה העברית בירושלים בלשנות שמית, לשון עברית, מקרא ושפה וספרות ערבית. ב-1949 קיבל תואר מוסמך וב-1955 תואר דוקטור והצטרף לסגל ההוראה באוניברסיטה. בשנת 1971 נתמנה לפרופסור מן המניין. היה חבר האקדמיה ללשון העברית והאקדמיה הלאומית למדעים. פרסם ספרים ומאמרים רבים. על ספרו 'העברית שבפי יהודי תימן' (ירושלים 1963) זכה בפרס ישראל למדעי היהדות (1966). ספרו 'ארמית במסורת תימן' (ירושלים 1988) הוא חלק ממחקר במסורת הקריאה של בני תימן בתלמוד הבבלי. חלקו השני של המחקר, שנערך עד לפטירתו בשיתוף תלמידו י' קארה, ראה אור בשנת 2002. ב-1958 ייסד את "מפעל מסורות הלשון של עדות ישראל" ועמד בראשו עד פטירתו. במשך יותר מ-40 שנה תיעד בהקלטות את מסורות הלשון של קהילות ישראל בעברית, בארמית ובערבית ובלשונות הדיבור. [מתוך "לקסיקון תימן 2024", הוצאת "אעלה בתמר"].